<h1>ספר הישר לר"ת — חידושים סימן תשי"א</h1>
<h2>דף מח:</h2>
שוחק וזורה לרוח, לא חייש לזבל. התם קאזיל לאיבוד, שהרי לאבדה כו'. כפרש"י. ול"נ פי' זה. דא"כ כשפריך לר' יוסי מפרה שנתפטמה דאמ' תשחט לישני ליה שאני הכא דקאזיל לאיבוד. (ועתה) [ועוד] דעיקר ע"ז קיימת הוה ליה למימ'. אלא ה"פ התם דקאזיל לאיבוד שרי גבי שוחק וזורה לרוח דמפזרה שלא במקום זרעים. הכא דלא קאזיל לאיבוד אסור דנושרת ע"ג זרעים. והיינו דקא פריך מפרה ושדה דהתם נמי לא קאזיל לאיבוד. ובמסקנא שרי ר' יוסי אפי' היכא דלא קאזיל לאיבוד. והילכתא כוותיה. והא דאמרי' בריש השוכר דילמ' אתי לזבולי לכתחילה ודאי אסור לזבל היכא דלא קאזיל לאיבוד. אבל בדיעבד שרי.
